גזר דין בתיק פ"ל 1055-07-12

1.         הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, בעבירות של נהיגה בשכרות - בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה בקלות ראש - בניגוד לסעיף 62(2) לפקודה, נהיגה בזמן פסילה - עבירה בניגוד לסעיף 67 לפקודה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף - בניגוד לסעיף 10(א) לפקודה, נהיגה ללא ביטוח תקף - עבירה בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי ומסירת פרטים כוזבים - בניגוד לסעיף 62(4) לפקודה.

2.         הנאשם נהג ברכב מסוג מזדה, ביולי 2012, לפנות בוקר, ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב, ונעצר לביקורת ע"י שוטרים. בבדיקת נשיפה שנערכה לנאשם נמצאה כמות אלכוהול בגופו של 415 מ"ג אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף. הנאשם כשל בבדיקת המאפיינים שנערכה לו. נוסף לכך, במועד המדובר היה הנאשם פסול מלנהוג, כך שהוסיף חטא על פשע, עת נהג בפסילה, ובתוך כך נהג ברכב שרישיון הנהיגה שלו אינו תקף (פקע 3 שנים קודם לכן),  וללא פוליסת ביטוח בת תוקף, ואם לא די בכך, עת נעצר, התחזה לאחיו.

3.         בישיבת יום 8.7.12, הודה הנאשם בכתב האישום והורשע, ההגנה ביקשה לשולחו לקבלת תסקיר שירות מבחן וחוו"ד מאת הממונה על עבודות השירות.

            בית המשפט (כב' השופט מלמד) נעתר לבקשה, תוך שהתביעה הצהירה בדבר עמדתה למאסר בפועל. התיק הועבר למותב זה לשמיעת הטיעונים לעונש ומתן גזר דין.

4.         הנאשם יליד 1985, ללא עבר פלילי, מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2002, ולחובתו 16 הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות של נהיגה ברכב שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש, אי ציות לתמרור עצור, כאשר בהרשעתו האחרונה ממרץ 2012, הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקה משכר (6123-07-11, תעבורה פ"ת) ונדון בין היתר לפסילת רישיון בת 8 חודשים, בניכוי הפסילה המנהלית, פסילה על תנאי בת 3 חודשים, ברת הפעלה בתיקנו ולמאסר מותנה בן 6 חודשים, שהינו בר הפעלה.

5.         מתסקיר שירות המבחן, מיום 18.12.12, עולה כי הנאשם הינו הבכור מבין אחיו, משפחתו נורמטיבית, שניהלה אורח חיים תקין עד למות האב, בשנה האחרונה, דבר שגרם למשבר משפחתי. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ושירת שירות צבאי מלא. הנאשם ביטא נכונות להתחיל בהליך אבחון בעמותת "אפשר", שהינה מסגרת טיפולית לאנשים הסובלים מבעיות אלכוהול, ופנה מיוזמתו לעמותה. הגם ששירות המבחן התרשם מנטילת אחריות חלקית של הנאשם אודות התנהלותו, ביקש השירות דחייה בת 3 חודשים על מנת לעקוב אחר התהליך הטיפולי במסגרת העמותה.

6.         בתסקיר עדכני, מיום 11.3.13, הביע הנאשם חרטה עמוקה על התנהלותו המסוכנת, הכיר בחומרת מעשיו ובסכנות הכרוכות בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. במהלך תקופת הדחייה השתתף הנאשם במפגשים שנקבעו לו בעמותת "אפשר", ובמסגרת הליך האבחון שנערך לו, התרשם עו"ס מטעם העמותה כי אין לנאשם בעייתיות בהרגלי צריכת אלכוהול. באחריתו של התסקיר סבור שירות המבחן כי ההליכים המשטרתיים והמשפטיים ומעצרו הנוכחי של הנאשם מהווים נקודת עצירה ומשבר כלפי הנאשם. שירות המבחן סבור שמאסר בפועל מאחורי סורג ובריח עלול להחליש את הנאשם ולהביא לנסיגה במצבו, כאמור מדובר בבחור צעיר אשר מגלה כיום אורח חיים תקין, לוקח אחריות על מעשיו ומביע חרטה. שירות המבחן ממליץ כי עונש המאסר ירוצה במסגרת עבודות שירות, ובנוסף יוטל על הנאשם צו מבחן למשך שנה, במהלכה יופנה הנאשם לסדנא למניעת נהיגה תחת השפעת אלכוהול, לצורך מניעת סיכון להישנות עבירות תעבורתיות בעתיד.

7.         מחוות דעת הממונה על עבודות השירות, שהתקבלה בבית המשפט, עולה כי הנאשם מתאים לריצוי עבודות שירות וזאת במשטרת ראשון לציון.

8.         התובעת המלומדת, עמדה על חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, תכיפות האירועים, בין הרשעתו האחרונה לעבירות נשוא תיקנו, ועתרה להשתת מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח לצד הפעלת המאסר המותנה, פסילת רישיון ארוכה שלא תפחת מ- 4 שנים, כמצוות סעיף 39א סיפא לפקודה והפעלה במצטבר של שתי הפסילות המותנות הקיימות לחובת הנאשם, לצד רכיבי ענישה נוספים. לאחר שבחנתי את רישומו התעבורתי של הנאשם מצאתי כי לחובת הנאשם פסילה מותנית אחת להפעלה, נשוא הרשעתו האחרונה (הרשעה מס' 16), שכן הפסילה המותנית נשוא הרשעה מס' 11 פקעה בינואר 2012, ואילו העבירות נשוא תיקנו אירעו ביולי 2012.

9.         הסנגור המלומד הדגיש הנאמר בתסקירו האחרון של שירות המבחן ועתר לקבל המלצת השירות, הטעים בדבר לקיחת האחריות מצד הנאשם, הבעת חרטה עמוקה וניהול אורח חיים תקין כיום. עוד הוסיף וטען כי הנאשם משוחרר למעצר בית, מזה כ- 8 חודשים, וקיים את כל התנאים שהוטלו עליו.

10.        הנאשם בדברו האחרון הביע צער וחרטה עמוקה על מעשיו. הסביר כי לאחר שאביו נפטר, בהיותו הבכור מבין אחיו הוא משמש כמפרנס העיקרי בבית לאימו ואחיו. האם אינה עובדת והנאשם מחזיק בבית עסק לממכר מזון מהיר ודואג באמצעותו לאימו ואחיו.

11.        מתחם העונש ההולם בעבירות מסוג דא, שמעורבות אלה באלה עבירות של נהיגה בזמן פסילה לצד עבירות חמורות כגון נהיגה בשכרות, נע בין מאסר בפועל, ולו בעבודות שירות, לצד פסילת רישיון משמעותית, מעבר לשנתיים, ועד למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ופסילת רישיון לשנים ארוכות.

            ברי, כי רק בעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה ראוי כי נהג אשר נפסל בהחלטה שיפוטית והעז לעלות על הכביש ולנהוג, חרף ההוראה שניתנה כשורה, ישלח למאסר מאחורי סורג ובריח ( רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 2487, ע"פ 324/88 אבראהים בן סולימאן אלאעסם נ' מדינת ישראל, פ"ד מב (3) 728).

12.        בעניינו כאמור, לעבירה של נהיגה בזמן פסילה מצטרפות להן עבירות של נהיגה בשכרות, בקלות ראש, ללא רישיון נהיגה שפקע 3 שנים קודם לכן, ללא ביטוח ומסירת פרטים כוזבים.

            זאת ועוד, כנגד הנאשם ריחף, כחרב מעל צווארו, מאסר מותנה בן 6 חודשים ופסילה מותנית, שלא הרתיעוהו לשוב ולנהוג ועוד בהיותו שיכור ובכך לסכן את הציבור.

13.     שנינו ולמדנו אודות החומרה שבעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ויפים בעניין זה דבריה של כב' השו' פרוקצ'יה ברע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל : " נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רישיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי...".

ובהלכת ע"פ 324/88 אלעסם נ' מדינת ישראל , נקבע כי: "הנה כי כן ניצב בפני בית המשפט בדרגה הראשונה, עבריין תנועה מסוכן ומועד, אשר מזלזל בחוק ומסכן את הציבור...עונש כפי שהוטל על המערער, הוא עונש שמוטל בנסיבות דומות; ואם היה יסוד לטענה כי בגין נהיגה בזמן פסילה לא מטילים עונש מאסר של שנים עשר חודשים, כי אז הגיע הזמן שכך ייעשה נוכח חומרת העבירה ושכיחותה".

14.        המחוקק קבע במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין את עקרון ההלימה כעקרון המנחה  בענישה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

 על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם  לעיקרון ההלימה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה  בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 41 ט לחוק העונשין, כאשר בתוך מתחם העונש יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם,  בהתחשב, בין היתר, בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.